לכולנו יש את היכולת לזהות את הגבר המתאים לנו, ועם זאת אנחנו לעיתים לובשות משקפיים מלאות אדים שמטשטשות את המציאות ולא מאפשרים לנו לראות היטב. מה הדברים העיקריים שמטשטשים את הראייה שלנו?
הגות על הדייט הראשון
בבית קפה יפה ומואר הכול נראה שגרתי, שתי חברות יושבות וצוחקות על הסרט שראו, המלצרית נעה בגמישות בין השולחנות ומדי פעם מניעה את גופה לקצב המוסיקה. שום דבר לא מסמן את העומד להתרחש, אפילו לא כשאני עצמי נכנסת בצעד רגוע ונינוח, נעמדת בכניסה ובוחרת את השולחן הפינתי ביותר, זה שליד החלון.
ואז אני רואה אותו ניגש ונשמעת יריית הפתיחה –
שום דבר לא יעצור אותי עכשיו ובמסווה של דייט קליל אני מתחילה את מבחני המוקדמות לנבחרת האולימפית – כן, מבחינתי בית הקפה הוא פשוט תפאורה לא מתאימה למה שבאמת מתרחש פה. חבל, שלא יכולתי לערוך מבחנים מקיפים ומדויקים יותר.
“אקדח לרכה” -יש לנו אינטרס אדיר להחליט לכאן ולכאן כמה שיותר מהר.
אין לי הרבה זמן לזהות – האם זו אהבה? האם הוא מתאים?
אני בוחנת עמוקות את התחושות והרגשות שלי, האם נוצר חיבור? אני עוברת לסרוק אותו, האם הוא חכם, יפה, רגיש ואכפתי? כל כובד משקלי נתון לבדיקה מדוקדקת ועמוקה של המצב.
השעון מתקתק, אין הרבה זמן להחליט, הפעם הוא לא נפסל לחלוטין בשנייה הראשונה. הוא נראה מעולה והתלהבות ממלאת את ליבי ואיתה חשש מעומעם שמא האיפור נמרח. אך רגע, הוא בעצם לא משהו, נראה די מגושם בזוית הזו, אני מקווה שהדייט יגמר מהר.
האם יש מקום ואירוע בו אנחנו ביקורתיות יותר מאשר בפגישות הראשונות?
אולי לא.
האם זו ראייה חדה ומובחנת שלא הייתה מביישת את טיירה בנקס בטופ מודל, ושהייתה מעבירה אותנו בקלות קורס טיס?
כדאי לבדוק!
עד כמה יש לך יכולת הבחנה מהירה ומדוייקת? עד כמה את בוחרת נכון בזמן המוקצב, ובתנאים הלא נוחים של דייט?
מה מטשטש את הראייה שלנו?
גורם מפתיע ולא מדובר שמטשטש את הראייה הוא הרצון לדעת כמה שיותר מהר. בהכללה גורפת, רובנו לא אוהבות להיות במצב של אי – ידיעה, ממש לא סובלות את זה.
תזכרי בפעם האחרונה שחווית לחודש, שבוע, יום, שעה שאת לא יודעת האם את רוצה להיות עם מישהו – איך הרגשת? האם יש משהו מטריד יותר מלהיות בקשר עם מישהו תוך כדי התלבטות האם הוא מתאים לי או לא?
לעומת זאת כמה כיף להתאהב, להרגיש את החיבור המדהים, להסתכל עליו ולדעת שהוא ממש בשבילך. בלי התלבטויות, בלי מחשבות, הכול זורם חלק ובטבעיות.
האם את מסכימה איתי שמצב של חוסר וודאות הוא מאד לא נעים ולא נוח? ולפיכך יש בנו רצון מאד חזק להיות בתחושה של וודאות?
הרצון שלנו להיות בתחושה של וודאות מטה את השיפוט שלנו לקבל החלטה ומהר, כמה שיותר מהר.
האמצע המדשדש, זה מה שמבאס.
זה מאד רומנטי להתאהב, אך זה לא נחשב רומנטי לא לדעת. זה מאד קל להחליט שזה לא מתאים ויותר מסובך ולא תמיד נעים לתת צ’אנס ולהכיר יותר. לכן ברגע האמת אנחנו כל כך מכווננות להחלטה, בדיוק כמו במסדר זיהוי, חייבים להחליט ועכשיו.
אך העובדות מדברות בעד עצמן – הרבה נשים שנמצאות בזוגיות משמעותית ארוכת- טווח לא ישר “נדלקו” על בן הזוג שלהן בפעם הראשונה שראו אותו, וגם לא בשנייה. תשאלו את החברות שלכן, כמה מהן באמת ידעו על ההתחלה? וההפך, כמה פעמים ידעתן ש”זה זה!” אבל זה היה ממש לא! וגיליתן את זה אחרי יום, שבוע, חודש, שנה?
אז בואי תבדקי את עצמך בפעם הבאה,
עד כמה את מאפשרת להתחלה להיות התחלה – מצב של אי וודאות, בו את לא יודעת והוא לא יודע, וכך לתת לעצמך את הזמן לקבל החלטה נבונה באמת?
אם ההחלטה ברורה ומגיעה מיד, יופי! ואם לא, את לא צריכה להחליט הערב, וגם לא בפעם הבאה.
כדי לשפר את היכולת שלך לזהות ולבחור את הגבר המתאים, ולוותר על הגבר הלא מתאים, לעיתים לא צריך לעשות הרבה יותר מאשר ללמוד לקחת את הזמן.
הוספת תגובה
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.