איילת היקרה
לאחר שלושה לילות לא שינה, ובעיצומם של חיפושים אין סופיים אחרי מעט נחמה באינטרנט, הגעתי במקרה לאתר שלך.
קראתי, הפנמתי, ולראשונה הרגשתי לא לבד. כאילו מה שעובר עליזה סוג של "מחלה" לא ממש נדירה. "מחלה" שיש לה תרופה.
אחרי שבועיים נוספים של מועקות, כאבי לב, ייסורים ותפקוד חלקי, עשיתי את המעשה והתקשרתי.
את שאלת, הקשבת, התעניינת, הפנמת ולפתע נראה היה שיש מישהו בעולם שמבין באמת את המקום בו אני נמצא.
קבענו להיפגש ובתוכי הרגשתי כאילו מתעוררת בתוכי תיקווה למשהו חדש, לעתיד שבו תשוב אלי אותה האופטימיות שהייתה חלק ממני בעבר.
נפגשנו. הופתעתי מהכיוון שאליו הובלת. ציפיתי שתתלמדי אותי שהיא לא שווה אחד כמוני, שהיא עשתה את טעות חייה, שאני הוא האיכותי ושאני חייב להמשיך ויהי מה, אבל את, בשלווה האופיינית לך ועם החיוך המרגיע והמנחם, נתת לי להבין שאנחנו לא מתאימים. שהיא בסדר גמור, גם אני בסדר גמור ושהדרך לאושר בחיים היא לא להתנות את הסיפוק בדברים או אנשים אחרים, כי הם אף פעם לא יהיו באמת בשליטתי.
חודש וחצי של טיפול, חמש פגישות, ובאופן מפתיע, מעל ומעבר לציפיות, אני יכול לומר בלב שלם שהפרידה מאחורי, ובעיקר שקיבלתי כלים עוצמתיים שיאפשרו לי להיות אדם מאושר בלי קשר להתנהגות של אנשים אחרים.
איילת – מכל הלב תודה רבה.